סִימֵּא שְׁתֵּי עַינָיו כְּאַחַת. הִפִּיל שְׁנֵי שִׁינָּיו כְּאַחַת. יוֹצֵא בָהֶן לַחֵירוּת. זוֹ אַחַר זוֹ. יוֹצֵא לַחֵירוּת בְּרִאשׁוֹנָה וְנוֹתֵן לוֹ דָמִים בַּשְּׁנִייָה. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ כְּמָאן דְּאָמַר. אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְתוֹב לוֹ גֵּט שִׁיחְרוּר. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. צָרִיךְ לִכְתוֹב לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר. וְאַתְּ אוֹמֵר. מְשַׁלֵּם לוֹ. אֵין לִי אֶלָּא הַיּוֹצֵא בְשֵׁן וְעַיִן. מְנַיִין הַיּוֹצֵא בְכִיפָּה וּבהרנירק טיאונוס 23a וּבְחֵרוּת שֶׁלַּמְּלָכִים. תַּלְמוּד לוֹמַר. לַחָפְשִי יְשַׁלְּחֶנּוּ מִכָּל מָקוֹם. בָּנָיו מָה הֵן. הַיּוֹצֵא בְּשֵׁן וָעַיִן בָּנָיו עֲבָדִים. וְהַיּוֹצֵא מִשּׁוּם יִיאוּשׁ בָּנָיו בְּנֵי חוֹרִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא מִסְתַּבְּרָא. חִילּוּפִין. הַיּוֹצֵא בְּשֵׁן וָעַיִן הוֹאִיל וְשִׁיחְרְרָתוֹ הַתּוֹרָה בָּנָיו בְּנֵי חוֹרִין. וְהַיּוֹצֵא מִשּׁוּם יִיאוּשׁ הוֹאִיל וְלֹא שִׁיחְרְרָתוֹ הַתּוֹרָה בָּנָיו עֲבָדִים.
Pnei Moshe (non traduit)
יוצא בהן לחירות. דיוצא בשן ועין ואינו נותן לו כלום בשביל השני הואיל ונעשה כאחת:
לא מסתברא חילופין. אדרבא איפכא מסתברא היוצא בשן ועין ששיחררתו התורה בהדיא בניו בני חורין אבל היוצא משום יאוש מדרש חכמים היא ואין לנו לרבות אלא לעצמו:
בניו. של אלו היוצאין לחירות מה הן וקאמר היוצא בשן ועין בניו עבדים דלא זכתה התורה אלא לו:
ישלחנו מכל מקום. מדלא כתיב ישלחו:
ובתרות של מלכים. שמציין עליהן לשלחן לחירות:
בכיפה כו'. מיני תכשיטין הן ורוקמין עליהן צורת אותיות ומנין שאם רקם עליהן שטר שיחרור שהוא יוצא בהן:
אין לי. היוצא לחירות אלא היוצא בשן ועין:
ברם כמ''ד צריך לכתוב לו גט שיחרור. וזה שהוא מעוכב עדיין גט שיחרור כעבדו הוא ואת אומר משלם לו בתמיה אלא דלא אתיא כהאי מ''ד:
כמאן דאמר א''צ לכתוב לו גט שיחרור. פלוגתא דתנאי היא בפרק קמא דקידושין היוצא בשן ועין אם צריך גט שיחרור ולמ''ד א''צ ניחא דהוי כבן חורין ממש וצריך לשלם לו בשניה:
ונותן לו דמים בשניה. שכבר יצא לחירות בראשונה וכמו שסימא בן חורין הוא:
גֵּר שֶׁמֵּת וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל אֶת נְכָסָיו. וְהָיוּ שָׁם עֲבָדִים בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים. יָֽצְאוּ לְחֵירוּת. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. גְּדוֹלִים יָֽצְאוּ לְחֵירוּת. קְטַנִים לֹא יָֽצְאוּ לְחֵירוּת. לָמָּה. שֶׁהֵן יָֽצְאוּ בְמִיתַת רַבָּן. מֵעַתָּה אֲפִילוּ גְדוֹלִים. אָמַר רִבִּי בָּא. גְּדוֹלִים עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דַּעַת לְזַכּוֹת אֶת עַצְמָן יָֽצְאוּ לְחֵרוּת. קְטַנִים עַל יְדֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לְזַכּוֹת לְעַצְמָן לֹא יָצָא לְחֵירוּת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. תַּמָּן אָמַר רִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרִבִּי יוֹסִי בֶּן שָׁאוּל בְּשֵׁם רִבִּי. הַמִּתְייָאֵשׁ מֵעַבְדּוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְשַׁעְבֵּד בּוֹ. אָֽמְרִין. מַה דְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְשַׁעְבֵּד. דְּלָא יְהַב לָא יְהַב. דִּילְמָא הֲלָכָה לְשַׁעְבְּדוֹ וְצָרִיךְ לִכְתוֹב לוֹ גֵּט שִׁיחְרוּר וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. שֶׁמַעְנוּ דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יָפֶה לִימְּדֵנִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דִּילְמָא הֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל. אָמָתֵיהּ דְּרַבָּא בַּר זוּטְרָא עֲרָקָת. אִיתְייָאֵשׁ מִינָּהּ. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי חֲנִינָה וּלְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אָֽמְרוּ. אֵינוֹ רַשַׁאי לְשַׁעְבְּדָהּ. 23b מָהוּ לִכְתוֹב לָהּ גֵּט שִׁיחְרוּר. אָֽמְרוּ לֵיהּ. אִם כָּתַבְתָּ יְאוּת אַתְּ עֲבַד. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵה. עֶבֶד שֶׁנָּשָׂא בֶּן חוֹרִין לִפְנֵי רַבּוֹ יָצָא לְחֵירוּת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֶמֶשׁ הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה. הַּכּוֹתֵב כְּתַב קִידּוּשִׁין לְעַבְדּוֹ אוֹ כְתַב נִישּׂוּאִין לַאֲמָתוֹ. רִבִּי אוֹמֵר. זָכָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֹא זָכָה. אָהֵן תַּנַּייָא קַדְמִייָא סָבַר כְּרִבִּי זָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אהן תנייא קדמייא. האי תנא ר' ישמעאל בר' יוסי סבר כרבי דקאמר זכה וה''ה אם נשא לפני רבו:
רבי אומר זכה. ומקודשת וחכמים אומרים לא זכה דעדיין לא יצא לחירות בזה והיאך קאמרת דיצא לחירות בהא דנשא בת חורין לפני רבו:
או כתב נשואין לאמתו. שכתב לה הרי את מקודשת לי:
הכותב שטר קידושין לעבדו. שקידש העבד אשה וכתב בו רבו שטר הקידושין:
יצא לחירות. דאי לאו דשחרריה לא הוי שביק ליה נמי נסב בת חורין:
אם כתבת יאות את עבד. אם תעשה ותכתוב יפה את עושה:
מהו לכתוב. אם צריכה גט שיחרור:
אינו רשאי לשעבדה. דכיון שברחה ונתיאש ממנה כהפקר היא:
דילמא הלכה כאבא שאול. בתמיה:
שמענו כו'. שהרי שמענו טעמי' דריב''ל מדאמר ר' יוחנן לעיל יפה לימדני דצריך גט שיחרור כלום למדו אלא מאשה ואי מאשה יליף לה מה אשה בין גדולה בין קטנה התרתה בגט אף עבד בין גדול בין קטן לא תחלוק בו והיכי דרבו חי צריך גט שיחרור אבל הכא שאין כאן מי שיכתוב ואמאי קטנים לא יצאו לחירות:
וצריך לכאוב לו גט שיחרור והכא הוא אמר הכין. כלומר דעדיין היא גופה קשיא מדקאמר לעיל צריך לכתוב לו גט שיחרור וא''כ אמאי מחלק בין גדול לקטן כדמסיק הקושיא:
דילמא הלכה לשעבדו. בתמיה כלומר וכי קאמר הכא הלכה לשעבדו דתיקשי לא קאמר אלא הלכה כאבא שאול לענין קטנים וטעמא דאף על גב שהפקר הן מכל מקום מעוכבין גט שיחרור אלא שפקע מהן רשות רבן דהרי מת ואין לו יורשין ואין כאן מי שיכתוב להן גט שיחרור והילכך גדולים שיש להם יד לזכות עצמן פקע רשותן בלא גט שיחרור אבל קטנים שאין להם יד לא וכל המחזיק בהן זכה:
דלא יהב לא יהב כלומר אבל מכל מקום מה שלא ניתן לא ניתן דהרי צריך ליתן לו גט שחרור כדקאמר לעיל:
אמרין מרי דאמר ר' יהושע לשעבד. לענין שיעבוד הוא דקאמר התם שכיון שהפקירו אינו רשאי לשעבד בו:
מחלפא שיטתיה דר'. יהושע בן לוי תמן. לעיל אמר המתייאש מעבדו אינו רשאי לשעבד בו ולא חילק בין גדול לקטן והכא אמר הל' כאבא שאול קטנים לא יצאו לחירות ואמאי והא הפקר נינהו:
למה. לא יצאו לחירות מפני שהן יצאו במיתת רבן וכל המחזיק בהן זכה א''כ מעתה אפי' גדולים ומשני שאני גדולים שיש להן דעת לזכות את עצמן:
יצאו לחירות. דהן קודמין לכל אדם להחזיק בעצמן ולזכות מן ההפקר:
גר שמת. ואון לו יורשין וכל נכסיו הפקר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source